שיעור 1: Olá
נועה מבקרת בליסבון. בבוקר בפארק היא פוגשת את אינֵש.
הקריינות משתמשת בקול הפורטוגזי שמותקן בדפדפן, וכאן הוא ברזילאי – ההגייה שונה מזו של פורטוגל.
Bomטוב diaיום אומרים עד הצהריים. אחר כך Boaטובה tardeאחר הצהריים; מאוחר, ובערב Boaטובה noiteלילה, ערב.
מילולית בדיוק כמו בעברית: tudoהכול = הכול, bemטוב, היטב = טוב.
“תודה” תלויה במי שמודה: גבר אומר obrigadoתודה (דובר), אישה obrigadaתודה (דוברת).
כמו “אני שמח / אני שמחה” בעברית.
tuאת/ה וteאותך, לך הן פנייה לא רשמית, בין צעירים ובין חברים. פנייה רשמית נלמד בשיעור 4.
מילולית “אני קוראת לעצמי”. בפורטוגל הכינוי בא אחרי הפועל: Chamo-meקוראים לי chamar-se. בברזיל אומרים Meלי, אותי; את עצמי chamo(אני) קורא/ת chamar.
s בסוף מילה נשמעת כמו ש: Inêsאינֵש (שם פרטי) [אִינֵשׁ].
בפורטוגל שמים “ה” לפני שמות: aה־ (נקבה); ל־, אל Noaנועה (שם פרטי), aה־ (נקבה); ל־, אל Inêsאינֵש (שם פרטי), oה־ (זכר) Miguelמיגל (שם פרטי).
és(את/ה) הנך ser [אֶשׁ] = את/ה (מגיע/ה). Sou(אני) אני ser = אני.
Sou(אני) אני ser deשל; מ־… = אני מ… (מקום המוצא). Estou(אני) נמצא/ת estar deשל; מ־ visitaביקור = אני בביקור (מצב זמני).
לאישה Bem-vindaברוכה הבאה, לגבר Bem-vindoברוך הבא.
s לפני עיצור קולי נשמעת כמו ז’: Lisboaליסבון [לִיזְ'בּוֹאָה].
Atéעד logoאחר כך, בקרוב = “נתראה אחר כך”. פרידה ארוכה יותר: Adeusלהתראות (פרידה).